עבודה יחד עם התורה

עבודה יחד עם התורה

חשיבות גדולה יש לעבודה ופרנסה יחד עם לימוד תורה. תנאינו הקדושים ואמוראי הגמרא, רובם הגדול היו עובדים לפרנסתם ושאר זמנם מקדישים ללימוד תורה. כמובן, שהעיסוק בפרנסה היה טפל ומצומצם אך הוא היה והייתה לו חשיבות.
משנה מסכת אבות פרק ב משנה ב: "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון".
וכך פוסק הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י':
"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".
ובהלכה יא: "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב".

מספרת בתו דינה:
"בתורה שלמד היה דוד שהציע לו לבא לתל אביב או לכפר סבא ושם הציע לו חנות לשחיטה ובית כנסת או ישיבה ללמוד וללמד חינם ויוכל להתפרנס ברווח גדול, והוא מרוב ענווה שהייתה בו לא רצה להשתמש בכתרה של תורה וגם לא כמנהל שהציעו לו אלה מזיעת אפיו בפרדס שבו עבד ופרנס בכבוד את המשפחה ברוכת הילדים בן פורת יוסף ברווח".